אכילת מאכלי חיטה בט”ו בשבט, היא סגולה לשכל, בינה והצלחה בלימודים. וגם: על סגולות התמר, הרימון והתאנה. כל הסגולות לט”ו בשבט
סדר ט”ו בשבט איננו הלכה, כי אם מנהג, הנושא עימו סגולות נפלאות המושכים שפע וברכה.
מנהג האשכנזים – מניחים על השולחן לפחות 15 מינים, ולכל מין שאוכלים אומרים פרק מ”שיר למעלות” (ס”ה 15 פרקים)
מנהג המקובלים – מכינים 4 צלחות שונות, כאשר כל צלחת מכילה בין 4-10 פירות ובס”ה בין 12-30 (מתוך הספר “פרי עץ הדר” שערך מחדש הרב מרדכי אליהו זצ”ל.)
בצלחת הראשונה – פירות שנאכלים בשלמות, הפרי והקליפה
למשל: ענבים, תאנים, תפוחים (גרעינים קטנים נחשבים לצורך העניין חלק מהפרי), אתרוגים בריבה, לימונים (לימוניות קטנות או ריבה), אגסים, תותים, חרובים, חבושים, גויאבה, אפרסמון
בצלחת השנייה – פירות שקליפתם נאכלת ותוכם נזרק
למשל: זיתים, תמרים, גודגדניות, משמשים, אפרסקים, שזיפים, אוכמניות, ליצ’י, דובדבן, פיטנגו, מנגו
לבקש: “יה”ר שנזכה להוציא מתוכנו את כל הדברים שאין בהם צורך: שנאה, קנאה, עצבות, תחרות, נטירה, טינה”.
בצלחת השלישית – פירות שקליפתם נזרקת ותוכם נאכל
למשל: אננס, ערמונים, רימונים, אגוזים, שקדים, פיסטוקים, לוז, צנוברים, פומלית, פומלה, אשכולית, קיווי, קוקוס, הל, וכיו”ב.
לבקש: יה”ר שנראה את הטוב והמתיקות בכל אדם, כולל בעצמי. ושנזכה לדון כל אחד לכף זכות, לא לראות בו איזושהי קליפה חלילה.
בצלחת הרביעית – שבעת המינים.
לכל מין ומין סגולה ובקשה משלו. מספיק להביט ולכוון (במיוחד בתקופה זו כאשר התולעים מציצות בנו מכל דוכן..)
חיטה – “שלווה”, עוגיות ולחם.
סגולה לשכל, בינה והצלחה בלימודים. לבקש גם על פרנסה בשפע “חלב חיטים ישביעך”.
שעורה – בירה וגריסי פנינה.
סגולה לשלום בית. אשה סוטה, היתה מביאה קרבן שעורים ונטהרת לבעלה, ואז היתה זוכה בבן זכר.
גפן – יין, מיץ ענבים, צימוקים, עלי גפן ממולאים.
הגפן היא סגולה לזיווגים. לא סתם בחתונה שרים ענבי הגפן בענבי הגפן.
גפן זה גם פוריות. אשתך כגפן פוריה.
תאנה – לבקש על סבלנות
היות שבתאנים אין מסיק, בציר ו/ או קציר. אלא קוטפים בכל פעם קצת. צריך סבלנות.
רימון – לרימון צבע של שפתיים כמו”ש: “כחוט השני שפתותיך”- סגוליותו בשמירת הפה מלשון הרע ומדיבורים רעים.
זית – שמן זית וזיתים.
סגולה לבנים צדיקים – כשם שעליו של הזית אינם נושרים, כך נזכה שילדינו לא ילכו לשום כיוון לא נכון.
שם טוב – “טוב שם משמן טוב”
זיכרון- שמן זית סגולה לזיכרון (אך זיתים קשים לשכחה)
תמר – סגולה נפלאה לגדלות והצלחה, מה תמר זה ליבו לשמים כך אנו מבקשים, עזור לנו להיתמר כמו התמר.
התמר סגולתו גם רפואה ובריאות. “מי שאחזו בולמוס, מאכילין אותו דבש. שהדבש מאיר עיניו של אדם”. (יומא פג, ב)
(מעובד על-פי שיעורה של הרבנית ימימה מזרחי)
תפילות לט”ו בשבט
וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֶאֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁבְּכֹחַ סְגֻלַּת
אֲכִילַת הַפֵּרוֹת שֶׁנֹּאכֵל וּנְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן עַתָּה, וַאֲשֶׁר נֶהֱגָה בְּסוֹד
שָׁרְשֵׁיהֶן הָעֶלְיוֹנִים אֲשֶׁר הֵמָּה תְּלוּיִים בָּם, לְהַשְׁפִּיעַ עֲלֵיהֶן שֶׁפַע
רָצוֹן בְּרָכָה וּנְדָבָה, גַּם הַמְּמֻנִּים וְהַמִּשְׁטָרִים עֲלֵיהֶם יִתְמַלְּאוּ
מֵעֹז שֶׁפַע הוֹדָךְ לָשׁוּב שֵׁנִית לְהַגְדִּילָם וּלְהַצְמִיחָם, מֵרֵאשִׁית
הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית הַשָּׁנָה, לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה, לְחָייִם טוֹבִים
וּלְשָׁלוֹם. וְקַיֵּם לָנוּ אֶת הַדָּבָר שֶׁהִבְטַחְתָנוּ עַל יְדֵי מַלְאֲכִי חוֹזָךְ,
וְגָעַרְתִּי לָכֶם בָּאוֹכֵל וְלֹא יַשְׁחִית לָכֶם אֶת פְּרִי הָאֲדָמָה, וְלֹא
תְּשַכֵּל לָכֶם הַגֶּפֶן בַּשָּׂדֶה אָמַר יְיָ צְבָאוֹת: הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ
מִן הַשָּׁמַיִם, וּבָרֵךְ עָלֵינוּ אֶת הַשָּׁנָה הַזֹּאת לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה,
תְּשִׁיתֵהוּ בְּרָכוֹת לָעַד, תְּחַדֶּהוּ בְּשִׂמְחָה אֶת פָּנֶיךָ, וְנָתְנָה
הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ, וַעֲלֵיהֶם תָּבוֹא בִּרְכַּת טוּב,
לְהִתְבָּרֵךְ פֵּרוֹתֶיהָ בְּמֵעֵינוּ, אֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט.
וְכָל הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁנִּתְפַּזְּרוּ עַל יָדֵינוּ אוֹ עַל יְדֵי אֲבוֹתֵינוּ,
וּבֶעָווֹן אָדָם הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר חָטָא בְּפֵרוֹת הָאִילָן, עַתָּה
יָשׁוּבוּ לְהִתְכָּלֵל בְּעֹז הָדָר עֵץ הַחַיִּים, וְיוּסַר מֵהֶם כָּל
רַע, בְּכֹחַ שִׁמְךָ הַגָּדוֹל הַיּוֹצֵא מִפָּסוּק חַיִל בָּלַע וְיַקִיאֵנוּ
וְיָשׁוּב הַכֹּל לְאֵיתָנוֹ הָרִאשׁוֹן, וְלֹא יֻדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח, כִּי אַתָּה
יְיָ לְבַדְּךָ מְקַבֵּץ נִדְּחֵי יִשְׂרָאֵל: וּבְכֵן אֶת צֶמַח דָּוִד עַבְדֵּךְ
מְהֵרָה תַּצְמִיחַ וְקַרְנוֹ תָּרֹם בִּישׁוּעָתְךָ, וְיַד יְיָ עַל כָּל
הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, וְתַחַת הַנַּעֲצוּץ יַעֲלֶה בְּרוֹשׁ, וְתַחַת הַסִּרְפָּד
יַעֲלֶה הֲדַס, וְהָיָה לַיְּיָ לְשֵׁם לְאוֹת עוֹלָם לֹא יִכָּרֵת.
(פרי עץ הדר)
תפילה מהבן איש חי לט”ו בשבט
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן. יב וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב. (בראשית א, יא-יב)
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה’ אֱלֹקֵינוּ וֵאלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּבָרֵךְ כָּל אִילָנוֹת הָאֶתְרוֹג לְהוֹצִיא פֵּרוֹתֵיהֶם בְּעִתָּם, וְיוֹצִיאוּ אֶתְרוֹגִים טוֹבִים יָפִים וּמְהֻדָּרִים וּנְקִיִּים מִכָּל מוּם. וְלֹא יַעֲלֶה בָּהֶם כָּל חֲזָזִית וְיִהְיוּ שְׁלֵמִים, וְלֹא יְהִי בָהֶם שׁוּם חִסָּרוֹן, וַאֲפִילוּ עֲקִיצַת קוֹץ. וְיִהְיוּ מְצוּיִים לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל אַחֵינוּ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהֵם, לְקַיֵּם בָּהֶם מִצְוַת נְטִילָה עִם מִצְוַת נְטִילָה עִם הַלּוּלָב בְּחַג הַסֻּכּוֹת שֶׁיָּבֹא עָלֵינוּ לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם, כַּאֲשֶׁר צִוִּיתָנוּ בְּתוֹרָתֶךָ עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ, (ויקרא כג, מ) וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה’ אֱלֹקֵינוּ וֵאלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתַּעַזְרֵנוּ וּתְסַיְעֵנוּ לְקַיֵּם מִצְוָה זוֹ שֶׁל נְטִילַת לוּלָב וַהֲדַס וַעֲרָבָה וְאֶתְרוֹג כְּתִקְנָהּ בִּזְמַנָּהּ בְּחַג הַסֻּכּוֹת שֶׁיָּבֹא עָלֵינוּ לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם, וְתַזְמִין לָנוּ אֶתְרוֹג יָפֶה וּמְהֻדָּר וְנָקִי וְשָׁלֵם וְכָשֵׁר כְּהִלְכָתוֹ.
וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה’ אֱלֹקֵינוּ וֵאלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתְּבָרֵךְ כָּל מִינֵי הָאִילָנוֹת וְיוֹצִיאוּ פֵּרוֹתֵיהֶם בְּרִבּוּי, שְׁמֵנִים וְטוֹבִים, וּתְבָרֵךְ אֶת הַגְּפָנִים שֶׁיּוֹצִיאוּ עֲנָבִים הַרְבֵּה, שְׁמֵנִים וְטוֹבִים, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַיַּיִן הַיּוֹצֵא מֵהֶם מָצוּי לָרֹב לְכָל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְקַיֵּם בּוֹ מִצְוַת קִדּוּשׁ וּמִצְוַת הַבְדָּלָה בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים וְיִתְקַיֵּם בָּנוּ וּבְכָל אַחֵינוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב (קהלת ט, ז) לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ וּשֲׁתֵה בְלֶב טוֹב יֵינֶךָ כִּי כְבָר רָצָה הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֶׂיךָ. (שיר ה, א) בָּאתִי לְגַנִּי אֲחֹתִי כַלָּה אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי שָׁתִיתִי יֵינִי עִם חֲלָבִי אִכְלוּ רֵעִים שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים. יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ ה’ צוּרִי וְגֹאֲלִי:
מחבר: רבי יוסף חיים מבגדד
תגובות אחרונות