עשר הסגולות שיבטיחו את מילוי משאלותיכם ביום הקדוש

מעשירות ועד הימנעות מראייה פסולה ביום הקדוש; מבנים צדיקים ועד ביטול מקטרגים – כך, תוך מילוי דקדקני של הוראות קדמונינו בתורת הנסתר, יתמלאו משאלותיכם (יום הכיפורים, יהדות)

סגולה לעשירות

בספר הזהר בפרשת פנחס מובא שנהגו להוציא ספר תורה אחד או שלושה ספרי תורה בליל יום הכיפורים, ואומרים איתם התרת נדרים, שהוא “כל נדרי”. ומוסיף לגבי זה רבי חיים ויטל בשער הכוונות: “שמעתי מחבר אחד, הוא הר”י סעדון, שציווהו מורי (האריז”ל) פעם אחת בליל יוה”כ שיקנה מצוות הוצאת ס”ת בלילה ההוא בכל מה שיוכל לקנותו, כי אז היה צריך לתקן איזה ענין. והודיע לו כוונה גדולה שיכוון בעת שיוציא הס”ת. ונראה מזה כי יש סמך במנהג הזה להוציא הספר תורה”.

סגולה שלא יראה קרי בליל כיפור

“גם היה נוהג מורי ז”ל להיות ניעור כל ליל יום הכיפורים ועוסק בתורה”, כותב ר”ח ויטל, ומוסיף “ונראה לעניות דעתי, שהוא כדי שלא יראה קרי בליל יוה”כ חס ושלום. ולכן בליל יוה”כ נוהגים לקרוא אחר כל סדר תפלת ערבית את ארבעת המזמורים הראשונים שבתהלים והם ‘אשרי האיש’, ‘למה רגשו’, ‘מזמור לדוד’ ו’למנצח בנגינות’ עד ‘לבטח תושיבני’. וסגולתם היא, כי יש בהם י”ש תיבות, כמנין ‘קרי’, ומי שקורא אותם ומכוון בהם – לא יראה קרי בליל יום הכיפורים ההוא”.

סגולה לבקש אחד משלושה דברים: עשירות, רוח הקודש ובנים צדיקים. רק אחד…

מספר הרח”ו: זה מצאתי בספר המחזור של מורי ז”ל כמנהג אשכנזים, כתוב בחוץ: “קודם תפילת אלול ועשרת ימי תשובה, ישאל האדם חיים וכפרה ויעמוד בשעת הוצאת ספר תורה ויקרא ג’ פעמים י”ג מידות ואח”כ יאמר את ה’ריבונו של עולם מלא כל משאלותי’ וכו’, ויזכיר את שאילתו ג’ פעמים, גם במוסף ובמנחה, ותינתן שאילתו”, מבטיח האר”י הקדוש.
וממשיך ר”ח ויטאל: גם זה כתוב סמוך לו תכף, אלו השמות, ואלו שצריך להזכירם אן לכוון בהם אחר נוסח התפילה והשאלה הנ”ל, ואלו הן (אני הקטן חיים פוקס סידרתי אותם לפי פסוקיהם כדי שיכווין בהן בנקל):

יֻפָ בְּרֵאשִׁית – וַיָּמָת יוֹסֵף, בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים וַיַּחַנְטוּ אֹתוֹ וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם (אריכות ימים ועושר).
עֻנָ שמות – כִּי עֲנַן יְהוָה עַל הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ לְעֵינֵי כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בְּכָל מַסְעֵיהֶם (רוח הקודש).
הֻתָ ויקרא – אֵלֶּה הַמִּצְו‍ֹת אֲשֶׁר צִוָּה ה’ אֶת מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: בְּהַר, סִינָי (רוה”ק).
הֻתָ במדבר – אֵלֶּה הַמִּצְו‍ֹת וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה’ בְּיַד מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ (רוה”ק).
הֻדָ דברים – וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל (רוה”ק).
דֻיָ שיר השירים – בְּרַח דּוֹדִי וּדְמֵה לְךָ לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים עַל הָרֵי בְשָׂמִים (רוה”ק).
מֻיָ מגילת אסתר – כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי, מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל זַרְעוֹ (עושר).
הֻד רות – וְעֹבֵד הוֹלִיד אֶת יִשָׁי וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת דָּוִד (בנים).
אֻמָ איכה – כִּי אִם מָאֹס מְאַסְתָּנוּ קָצַפְתָּ עָלֵינוּ עַד מְאֹד.
אֻתָ קהלת – כִּי אֶת כָּל מַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים יָבִא בְמִשְׁפָּט עַל כָּל נֶעְלָם אִם טוֹב וְאִם רָע (משפט).

בֻנָ יהשוע – וְאֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן מֵת וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בְּגִבְעַת פִּינְחָס בְּנוֹ אֲשֶׁר נִתַּן לוֹ בְּהַר אֶפְרָיִם.
הֻמָ שופטים – בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה.
שֻמָ שמואל – וַיִּבֶן שָׁם דָּוִד מִזְבֵּחַ לַיהוָה וַיַּעַל עֹלוֹת וּשְׁלָמִים וַיֵּעָתֵר ה’ לָאָרֶץ וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל יִשְׂרָאֵל (אריכות ימים).
אֻתָ מלכים – וַאֲרֻחָתוֹ אֲרֻחַת תָּמִיד נִתְּנָה לּוֹ מֵאֵת הַמֶּלֶךְ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ כֹּל יְמֵי חַיָּו (עושר).
וֻוָ ישעיה – וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפֹּשְׁעִים בִּי כִּי תוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת וְאִשָּׁם לֹא תִכְבֶּה, וְהָיוּ דֵרָאוֹן לְכָל בָּשָׂר.
אֻתָ ירמיה – וַאֲרֻחָתוֹ אֲרֻחַת תָּמִיד נִתְּנָה לּוֹ מֵאֵת מֶלֶךְ בָּבֶל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ עַד יוֹם מוֹתוֹ כֹּל יְמֵי חַיָּיו (עושר).
שֻהָ יחזקאל – סָבִיב שְׁמֹנָה עָשָׂר אָלֶף וְשֵׁם הָעִיר מִיּוֹם ה’ שָׁמָּה (עושר).
לֻבָ תרי עשר (מלאכי) – וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם פֶּן אָבוֹא וְהִכֵּיתִי אֶת הָאָרֶץ חֵרֶם (בנים).
הֻהָ תהלים – כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּ יָהּ (רוה”ק).
אֻבָ איוב – וַיָּמָת אִיּוֹב זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים (אריכות ימים ועושר).
לֻהָ משלי – תְּנוּ-לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ (בנים).
לֻכָ דניאל – וְאַתָּה, לֵךְ לַקֵּץ; וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ, לְקֵץ הַיָּמִין (אריכות ימים).
אֻרָ דברי הימים – כֹּה אָמַר כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס כָּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי ה’ אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ ה’ אֱלֹהָיו עִמּוֹ וְיָעַל (עושר).
הֻמָ עזרא (נחמיה) – וּלְקֻרְבַּן הָעֵצִים בְּעִתִּים מְזֻמָּנוֹת, וְלַבִּכּוּרִים; זָכְרָה-לִּי אֱלֹהַי, לְטוֹבָה (רוה”ק).

סגולה לביטול המקטרגים לערב יום כפור
(ממרן הבן איש חי, ב’לשון חכמים’)

“ביום שמונה בתשרי או בתשעה בו, תכתוב את הדברים האלו על ניר, בזה הנוסח”, מדקדק רבנו יוסף חיים, “ואחרי כן תלך אצל הים ותקרא את מה שכתבת על הניר בלחש: יִמָּחֲקוּ, יִמָּחֲקוּ, יִמָּחֲקוּ כָּל שִׁטְרֵי חוֹבוֹתֵנוּ: יִמָּחוּ, יִמָּחוּ, יִמָּחוּ חֲטָאֵינוּ וַעֲוֹנֵנוּ וּפְשָׁעֵינוּ: יִתְבַּטְּלוּ, יִתְבַּטְּלוּ, יִתְבַּטְּלוּ כָּל הַמַּשְׂטִינִים וְהַמְּקַטְרְגִים שֶׁנַּעֲשׂוּ מֵחֲטָאֵינוּ וַעֲוֹנֹתֵינוּ וּפְשָׁעֵינוּ: יִהְיוּ כֻלָּם בְּטֵלִים וּמְבֻטָּלִים. בְּטֵלִים וּמְבֻטָּלִים בְּטֵלִים וּמְבֻטָּלִים: יֵבוֹשׁוּ וְיִכָּלְמוּ כָּל הַנֶּחֱרִים בָּנוּ, יִהְיוּ כְּאַיִן וַיֹּאבְדוּ אַנְשֵׁי רִיבֵנוּ: יִהְיוּ כְּאַיִן וּכְאֶפֶס אַנְשֵׁי מִלְחֲמֹתֵנוּ: יְהוֹן שֶׁבֵּיתִין וּשְבִיקִין לָא שְׁרִירִין וְלָא קַיָּמִין: יִסְתַּלְּקוּ וַיֹּאבְדוּ כָּל אוֹיְבֵינוּ וְשׂוֹנְאֵינוּ: תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וּפַחַד בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדָּמּוּ כָּאָבֶן: כָּאָבֶן יִדָּמּוּ זְרוֹעֲךָ בִּגְדֹל וּפַחַד אֵימָתָה עֲלֵיהֶם תִּפֹּל.

ואחרי כן תעטוף אבן עם הניר שכתבת, ותשליך אותם אל תוך הים במקום עמוק. ואחר כך תכף תאמר בקשה זו: כָּכָה יֻשְׁלָכוּ וְיִשְׁתַּקְּעוּ בִּמְצוּלוֹת יָם כָּל הַמְּקַטְרְגִים וְהַמַּשְׂטִינִים יִפְּלוּ וְלֹא יָקוּמוּ, יִפְּלוּ וְלֹא יָקוּמוּ, יִפְּלוּ וְלֹא יָקוּמוּ. תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן (יְכַוֵּן לְשֵׁם תעא”ו בזי”כ). כָּאָבֶן יִדְּמוּ זְרוֹעֲךָ בִּגְדֹל וָפַחַד אֵימָתָה עֲלֵיהֶם תִּפֹּל. הֵמָּה כָּרְעוּ וְנָפָלוּ וַאֲנַחְנוּ קַּמְנוּ וַנִּתְעוֹדָד. יְהֹוָה יאהדונהי הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ. יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְ-הֹ-וָ-ה יאהדונהי צוּרִי וְגֹאֲלִי”.

סגולה לכל דבר מראש השנה ועד שמיני עצרת (וכן בכל ראש חודש) מהבן איש חי

ידוע שיש כ”ח פסוקים שיש בהם כל אותיות אלפא ביתא, מן אל”ף ועד תי”ו, ובכללם חמישה פסוקים אלו, וטוב לאומרם בטעמים מן ראש השנה ועד שמיני עצרת בכל יום, וגם יאמר אותם בכל ראש חודש:

זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה’ לִקְטוּ מִמֶּנּוּ אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ תִּקָּחוּ (שמות ט”ז ט”ז).
אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי בְּמַסֹּת בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמִלְחָמָה וּבְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְמוֹרָאִים גְּדֹלִים כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם ה’ אֱלֹהֵיכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֶיךָ (דברים ד’ ל”ד).
כֹּה אָמַר ה’ עֲשׂוּ מִשְׁפָּט וּצְדָקָה וְהַצִּילוּ גָזוּל מִיַּד עָשׁוֹק וְגֵר יָתוֹם וְאַלְמָנָה אַל תֹּנוּ אַל תַּחְמֹסוּ וְדָם נָקִי אַל תִּשְׁפְּכוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה (ירמיה כ”ב ג’).
וְלָקַחְתָּ כֶסֶף וְזָהָב וְעָשִׂיתָ עֲטָרוֹת וְשַׂמְתָּ בְּרֹאשׁ יְהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וזהב (זכריה ו’ י”א).
וְעָלַי הִטָּה חֶסֶד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְיוֹעֲצָיו וּלְכָל שָׂרֵי הַמֶּלֶךְ הַגִּבֹּרִים וַאֲנִי הִתְחַזַּקְתִּי כְּיַד ה’ אֱלֹהַי עָלַי וָאֶקְבְּצָה מִיִּשְׂרָאֵל רָאשִׁים לַעֲלוֹת עִמִּי (עזרא ז’ כ”ח).
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה’ אֱלֹהֵי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שֶׁתֵּעָשֶׂה לְמַעַן רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ וּלְמַעַן פְּסוּקִים אֵלּוּ שֶׁקָּרִיתִי לְפָנֶיךָ אֲשֶׁר בְּכָל פָּסוּק מֵהֶם יֵשׁ בּוֹ כָּל שְׁתַּיִם וְעֶשְׂרִים אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה מִן אוֹת אֶלֶ”ף וְעַד אוֹת תי”ו וּלְמַעַן סוֹדוֹתֵיהֶם תָחוֹס וַתַּחְמֹל וּתְרַחֵם עָלַי וְתַצִּילֵנִי מִכָּל צָרָה וְצוּקָה וְתַצִּילֵנִי מִכָּל גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת וַתְּמַלֵּא יָדִי מִבִּרְכוֹתֶיךָ וּמֵעוֹשֶּר מַתְּנוֹת יָדֶיךָ וַתִּפְרֹשׂ עָלַי סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ וְתַקְּנֵנִי בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנֶיךָ וְתַשְׁפִּיעַ לִי שֶׁפַע שָׁלוֹם טוֹבָה וּבְרָכָה וְחַיִּים וְחֵן וְחֶסֶד וְרַחֲמִים וְחֵרוּת וּגְאֻלָּה וִישׁוּעָה וְרוּחַ וְהַצָּלָה וּפַרְנָסָה טוֹבָה וְכַלְכָּלָה וְתַעַזְרֵנוּ עַל דָּבָר כָבוֹד שְׁמֶךָ. רְפָאֵנִי ה’ וְאֵרָפֵא הוֹשִׁיעֵנִי וְאִוָּשֵׁעָה כִּי תְּהִלָּתִי אַתָּה יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרִי פִּי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ ה’ צוּרי וְגֹאֲלִי (לשון חכמים חלק ב’ סימן ט’).

סגולה בסעודות ערב יום כפור יכוין לתקן יתר אכילות פסולות

כותב בעל ה’חמדת ימים’: עשרת ימי תשובה הם תיקון ימי השנה, כי העושה תשובה ומתענה בהם מוחלין לו בכל יום מימי השבוע שבעשרת ימי תשובה מה שחטא ביום ההוא לעולם, ועל כן מה טוב לכוין לתקן בכוח סגולת אכילתו היום, אשר רבה היא למעלה מאוד כל אכילה של איסור וכל אשר הרבה לאכול ולשתות בשמחת מריעות בשחוק וקלות ראש, אשר נכשל ונלכד בם בכמה ימים ולילות, ובכוח סגולת מצות אכילה זו בקדושה ובטהרה ובמורא גדול, יתוקן את אשר עוותו ומצא כדי גאולתו.

תפלה, על דרך הסוד, קודם עשיית כפרות

מה’חמדת ימים’: “אנוכי תיקנתי נוסח תפילה כוללת, הכוונה להוציאה בפה: לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחדא שם י”ה בו”ה ביחודא שלים בשם כל ישראל הנה אנוכי בא לעשות כפרה זו לתקן את שורשה במקום עליון, ויהי רצון מלפניך ה’ אלהינו ואלהי אבותינו שתהא שעה זו אשר חוט חסדך גובר בעולם עת רצון ורחמים, ובכוח סגולת שחיטת גבר זה יומתקו חמש גבורות יסוד גב”ר בעלמ”א נוקבא קדישא דז”א בחינתינו אשר בו דרך מעבר נשמתנו, ואתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד ותבנה בית המקדש במהרה בימינו ושם נעשה לפניך משפט שעיר המשתלח להמתיק תוקפה וגבורתה של המלכות, יראו עינינו וישמח לבנו, יהיו לרצון וכו’.

 סגולת שילום נדרים, לקנות סניגור ולהתקבלות התפילות

עוד מהמחבר הנ”ל: “כבר כתבנו בשם המקובלים, שהנודר דבר מצווה נברא מלאך אחד, אבל לא תגמר הוייתו עד שיעשנה, והנודר ואין משלם נדרו נמצא המלאך ההוא תלוי ועומד, וצער הוא לו – עד שישלים נדרו. ובשלמו את נדרו, המלאך ההוא יהיה לו סניגור ומליץ טוב בעדו, כמו שאמרו ‘העושה מצוה אחת קנה לו סניגור אחד’. ומטעם זה נהגו בקצת מקומות לשלם כל אחד חובותיו לבית הכנסת בערב יום הכפורים כדי לשלם נדריהן, אשר אמרו לפני המלאך ‘זה החזן ליתן כדי שיושלמו הוייתן של המלאכים ההם’ ויעמדו למליצי יושר עליהם, כאמור.

סגולה לליל יום הכיפורים, קודם ‘א-ל רחום שמך’ – להינצל מגזרה רעה

“בסליחות ליל יום הכפורים”, מגלה ה’חמדת ימים’, “קודם שיאמר השליח ציבור ‘אל רחום שמך’, יאמר כל אחד בנעימה קדושה: ‘שמע ישראל ה’ אלהינו ה’ אחד, אהיה אשר אהיה הוא היה והוא הוה והוא יהיה ממית ומחיה, לפניו לא נוצר אל ואחריו לא יהיה’. ומובטח שלא יבוא עליו ועל ביתו גזירה רעה באותה שנה.

ראוי לקרוא ה’אידרות’ בליל יוכ”פ – סגולה לטהרת הנפש

“חזור עצמך בקדושה ובטהרה ללמוד בספר הזוהר ‘האידרא’ של האזינו”, ממליץ בעל המחבר הנ”ל, “אשר בה מבואר סוד אם הבנים דרעותא דיו”ד. ‘לא אפסיק מינה לעלמין ואתיהיב ברשותה כל חירו דעבדין כל חירו דכלא כל חירו דחיבייא לדכאה לכלא דכתיב כי ביום הזה יכפר עליכם’ וכו’. וסגולתה לקדש את הנפש היפה מאוד מאוד”.

והדברים הבאים נכונים לגבי כל הסגולות המובאות כאן: “ואף באין מבין קריאתה זו, היא הילולה ועוררת אהבת ריעים ודודים למעלה. רק שיקראנה באימה וביראה ובחרדה מילה במילה ולא במרוצה ובחטיפה”.